פסק דין
לפני תביעת התובעים כנגד הנתבעת בגין נזק שנגרם להם מחמת צבע פגום מתוצרת הנתבעת. יצויין כי לדיון התייצבו התובעת ובנם של הנתבעים, ומסרו כי למרבה הצער, התובע 1 נפטר לפני כחודש ממחלה קשה.
לטענת התובעים בכתב התביעה, הם רכשו ביום 27.4.09 עשרה ליטר צבע לבן מתוצרת הנתבעת לצורך תביעת דירתם, תמורת 199.99 ₪. לדבריהם, התובע עמל לצבוע את הדירה, אך תוך כדי התביעה הפיץ הצבע ריח רע מאד, שנדף מהקירות, התפשט בדירה ונותר בה למשך כ – 3 שבועות. התובע פנה אל החנות בה רכש את הצבע, אשר הפנתה אותו, לדבריו, אל הנתבעת. לטענת התובעים, מספר ימים אחר כך הגיעה לדירתם נציגת הנתבעת הגב' סיגל ליפציגר ונטלה פחית צבע לבדיקת מעבדה. עוד הם טוענים כי זמן מה לאחר מכן הודיעה להם מוקדנית של הנתבעת כי הצבע אינו תקין וכי יש לבצע צביעה מחדש של הדירה לנטרול הריח. המוקדנית הציעה לתובע ז"ל 10 ליטר צבע ללא תשלום, אך סירבה לדרישת התובע לממן גם את עבודת הצביעה. ביום 10.6.09 נשלח אל הנתבעת מכתב ב"כ התובעים, המפרט את העובדות לעיל ומציין כי התובעים זכאי לפיצוי בגין מחיר הצבע, עלות הצביעה ועוגמת הנפש והטרדה שנגרמה להם, בסך כולל של 6,820 ₪. המכתב צורף לתיק.
בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את טענות התובעים, והפנתה לכך שהתובעים אינם תומכים את טענותיהם לליקוי בצבע בחוות דעת מומחה. לדברי הנתבעת, לא הוכח כלל כי הצבע הדיף ריח רע, וגם אם הדיף ריח רע, הרי שהדבר נבע משימוש לא נכון של התובע עצמו ולא מפגם בצבע. הנתבעת תמהה מדוע שופץ הבית רק ביולי 2009, חודשים לאחר גילוי בעיית הריח, וטוענת כי יש בכך כדי להעיד על היעדר מהימנות התביעה. הנתבעת חולקת גם על גובה הנזק הנתבע, בטענה כי בהצעת המחיר שהוצגה כלולות עבודות כגון סתימת חורים וכיסוי רהיטים, שאינם בגדר נזקי פגם בצבע.
לאחר ששמעתי את התובעת ובנה, ומאידך את טענות נציג הנתבעת, באתי לכלל דעה כי יש לקבל את התביעה.
עדות התובעת היתה בעיני מהימנה ומשכנעת לעילא. אני נותנת אמון מוחלט בגירסתה כי עת החל בעלה ז"ל בצביעה, התפשט בבית ריח בלתי נסבל. אני נותנת אמון מלא גם בדבריה בעניין הודעה לנתבעת בזמן אמת, הגעת נציגת הנתבעת ליטול פחית צבע והודעת המוקדנית כי אכן הצבע היה פגום. ודוק: הנתבעת לא ראתה לנכון להביא לפני את עדותה של הגב' סיגל, שהיתה לכל הדעות מעורבת ישירות בפרשה. נטען כי לא הגיעה עקב מצב רפואי, אך כל תימוכין לכך לא הוצגו. זאת ועוד. נציג הנתבעת טען כי הגב' סיגל "נכנסה לתמונה" רק לאחר שהגיע מכתבו של ב"כ התובעים, אך עיון במכתב זה עצמו מלמד כי כבר במכתב עצמו הוזכר שמה כמי שהגיעה לדירה. נציג הנתבעת אף טען בדיון כי במכתב לא נזכרה עובדת נטילת הצבע לבדיקה, ורק אחרי שבית המשפט עצמו הקריא לו את הפיסקה המתאימה, חזר בו מטענתו זו. יתר על כן. למרבה התמהון ולמרות שנציג הנתבעת טען כי הנתבעת היא חברה מסודרת המתעדת את הפניות אליה ואף ציין כי: "אם היה ריח במנה של צבע, קורים טעויות ואנו עומדים מאחוריהם, אבל לא היתה תלונה כזאת", התברר כי לדברי אותו נציג עצמו, הנתבעת כלל לא טרחה לבדוק, לא לאחר הגשת כתב התביעה ואף לא לקראת הדיון, האם מתועדת אצלה פניה כזו, כדברי נציגה: "לא בדקתי אם יש לנו שיחת טלפון של התובעים, או מי מהם בתלונה על ריח של הצבע", וכן: "אמרתי אם יש שיחות זה מתועד במחשב, אבל לא בדקתי את זה, לא חשבתי שצריך לבדוק את זה". במסגרת זו לא טרח נציג הנתבעת גם לבדוק האם ניטלה על ידי הנתבעת דגימת צבע, כטענת התובעים, והאם נבדקה במעבדת הנתבעת ונמצאה פגומה. נציג הנתבעת הוסיף וטען, כי הגב' סיגל היא שהתכתבה עם ב"כ התובעים, אך לא מצא לנכון ולו להציג את מכתביה. בנסיבות אלה, איני נותנת אמון בגירסת הנתבעת, וסבורני שאי הבאת הראיות על ידה יש בו כדי לרמז כי אילו היתה מציגה אותן, היו אלה תומכות דווקא בגירסת התובעים, גירסה המהימנה בעיני גם כשלעצמה. מכאן כי יש לקבל את התביעה.
אשר לגובה הנזק. התובעים דורשים החזר עלות הצבע בסך של 200 ₪ וכן תשלום עלות הצביעה ופיצוי בגין עוגמת נפש. ספק בעיני אם בנסיבות העניין, שעה שהתובעים לא השקיעו ממון בצביעה בפעם הראשונה אלא ביצעו אותה בעצמם, יש לחייב את הנתבעת בעלות צביעה מקצועית. מכל מקום, גם אם אקבל כי מדובר בנזק עקיף שיש לאשרו, הרי שהוצגה רק הצעת מחיר, הכוללת עבודות נוספות ואין בה כדי להעיד על המחיר שבסופו של דבר אכן שולם. זאת ועוד. ספק בעיני אם יש לפצות בגין צביעת הדירה כולה, כאשר לא הוכח כי נצבעה כולה בצבע הפגום, וכאשר סביר להניח כי נוכח הליקוי שניכר לדברי התובעים כבר בתחילת מהצביעה, הצביעה בפעם הראשונה לא הושלמה. מאידך, אין בלבי ספק כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש וטרדה עקב הריח הרע ועקב הצורך לנהל מרדף אחר הנתבעת.
אציין כי בית המשפט הציע לנתבעת לסיים את הסכסוך בפשרה, על מנת למזער סיכונים לאור אי הבאת העדה ואי בדיקת קיומן של פניות התובעים, כמו גם ובהתחשב בנסיבותיהם האישיות המיוחדות של התובעים, אך נציג הנתבעת דחה על הסף ובלשון בוטה כל הצעה כזו.
בנסיבות הכוללות, רואה אני לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין כל ראשי הנזק בסך כולל של 2,500 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 750 ₪.
ניתן היום, ט"ז סיון תש"ע, 29 מאי 2010, בהעדר הצדדים.